- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק ת"א 4392-08
|
ת"א בית משפט השלום חיפה |
4392-08
2.12.2013 |
|
בפני : נסרין עדוי |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. אלכס ארבל 2. טליה דן עו"ד יוסף ברינט |
: מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל עו"ד רן עמיאל |
| פסק-דין | |
בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעת לפיה, עותר התובע לקבלת הסעדים שלהלן:
- להצהיר כי דרישת הנתבעת מהתובע לתשלום דמי היתר עבור מתן הסכמתה לתוספת הבניה במקרקעין נשוא התביעה הינה חסרת בסיס, יסוד וסמכות.
- להורות לנתבעת לחתום על תוכניות הבניה ועל כל המסמכים הנדרשים ע"י רשויות התכנון, למען יתאפשר לתובע לקבל את ההיתר לבניית התוספת.
- לחילופין, לקבוע כי הנתבעת אינה זכאית לגבות מהתובע דמי היתר העולים על 65,520 ש"ח נכון ליום 21.07.2007.
במקביל להגשת הגנתה, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, נגד התובע ובת זוגתו, בטענה כי אלה האחרונים עושים במקרקעין שימוש מסחרי, שהינו בבחינת שימוש החורג ממטרות הסכם החכירה וחוזה הפיתוח. מכאן, התובעת שכנגד (להלן: " הנתבעת") עתרה לקבלת הסעדים שלהלן:
- מתן צו מניעה האוסר על הנתבעים שכנגד (להלן: " הנתבעים שכנגד" ו/או " התובע ובת זוגתו") לעשות כל שימוש מסחרי במקרקעין, ובכלל זה השכרה ארעית או קבועה של חלקים במבנה שעל המקרקעין לצד שלישי ו/או שימוש במבנה ו/או בחלקו למטרות אירוח בתשלום כיחידת נופש (צימר).
- להורות על סילוק הנתבעים שכנגד מהמקרקעין, ככל שיפרו את צו המניעה הנ"ל.
- לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 41,107 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.05.08 ועד למועד התשלום בפועל.
רקע עובדתי
בשנת 1982, התובע רכש זכויות חכירה במקרקעין הידועים כמגרש 37, חלקות 14 ו- 58 בגוש 11947 (להלן: " המקרקעין" ו/או " הקרקע").
ביום 07.11.1983, התובע שילם לנתבעת דמי חכירה ודמי שימוש ובעקבות כך, נחתם בין התובע לנתבעת חוזה פיתוח לפיו, ניתנה לתובע הזכות לפתח את הקרקע ולבנות עליה בית מגורים.
על פי הוראות הסכם הפיתוח, המינהל התיר לתובע לבנות בשטח של 196 מ"ר בלבד.
דמי החכירה ששולמו על ידי התובע היו בהתאם לקיבולת הבניה החוזית.
ביום 15.07.1984, ובעקבות הגשת תוכנית לבניה על הקרקע לוועדה לתכנון ובניה חוף הכרמל, התובע קיבל היתר בניה לבניית בית מגורים וכן, סטודיו לאמן במבנה נפרד.
בשנת 1985, ובמהלך הבנייה, התובע ביקש לבנות יחידת דיור נוספת בשטח של 46.9 מ"ר.
התובע שילם לנתבעת את דמי ההיתר עבור אותה יחידת דיור נוספת.
ביום 06.01.1986, התובע קיבל היתר בנייה לבניית אותה יחידת דיור נוספת.
ביום 23.03.1986 נחתם הסכם חכירה בין התובע לבין הנתבעת.
ביום 21.10.1992, ובעקבות דרישת התובע להוון את זכויותיו בקרקע, נשלחה לתובע דרישת הנתבעת לתשלום דמי היוון, ובעקבות כך, התובע שילם את דמי ההיוון על פי דרישת הנתבעת.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
